מה אתם יכולים ללמוד מהנאום של סשה ברון כהן?

מה אתם יכולים ללמוד מהנאום של סשה ברון כהן

ב-23/11/2019 נאם סשה ברון כהן בכנס של הליגה נגד השמצה.
בנאום, שהפך לויראלי וזכה לתהודה רבה, תקף אקס בוראט \ ברונו וכמובן ערן מוראד (ובהווה אלי כהן) את פייסבוק והמדיה החברתית על חלקה בהפצת שקרים ושנאה.
באופן חריג  סשה ברון כהן (להלן סב"כ) לא ניסה להצחיק. הפעם, באופן ברור הוא בא להעביר מסר חד, נוקב ומהדהד.

אז מה הפך את הנאום למוצלח ומה אתם יכולים ללמוד ממנו?

  1. ייחודיות, שוני וגורם ההפתעה:
    באופן נדיר אנו פוגשים את האדם עצמו. לא דמות ולא קריקטורה, זהו כשלעצמו דבר יוצא דופן ומעורר עניין. בנוסף – ההחלטה להופיע ללא דמות מעבירה מסר סמוי חשוב ביותר: אם בחרתי להופיע בתור עצמי, בטח יש לזה סיבה מאוד טובה.מה ניתן לקחת מזה? בפעם הבאה שאתם מציגים, חפשו מה מייחד אתכם ומה אתם יכולים לעשות שאינו צפוי מראש. אם אין דבר ייחודי או לא צפוי ברמת התוכן, ניתן לייצר אחד כזה ברמה הסגנונית. למשל, החדר מלא בדוברים מלאי פאתוס? דברו בשקט וברוגע. כולם עייפים אחרי ארוחת צהריים ועל סף הירדמות? קומו ותעירו את החדר בקול רם במיוחד. הדוברים שלפניכם עלו עם ג'ינס וטישירט? בחרו בגדים מחוייטים. קשה להפריז בחשיבותה של ייחודיות ושל התבלטות (חיובית) לא צפויה.
  2. אתוס:
    אחד המרכיבים החשובים בכל נאום ע"פ אריסטו.
    עולה השאלה, מה מכשיר את  סב"כ מכשיר לנאום בנושא הזה?  הוא כמובן מבהיר זאת :
    "תמיד הייתי נגד שנאה וחוסר סבלנות – כנער צעדתי נגד החזית פאשיסטית, כסטודנט, כתבתי את התזה על התנועה לזכויות לאזרח ובקומדיה שלי השתמשתי בדמויות לחשוף את מה שאנשים באמת חושבים כולל דעותיהם הקדומות".
    במילים אחרות – יש לסב"כ רקע משמעותי ורלוונטי לנושא.יש חשיבות רבה להקשר, לקהל ולמטרה, אבל כמובן רצוי לציין בפני הקהל מה מכשיר אותכם לדבר בנושא עליו אתם מדברים. הכוונה היא לא להיות נודנדיקים ובכל פעם להגיד "אחרי 30 שנות ותק אני חייב לציין ש..", אבל בהחלט ראוי לייצר לעצמכם את האתוס הנכון, בטעם טוב.
  3. רטוריקה זהירה:
    איש אינו אוהב צדקנים. סב"כ מודה על האמת הידועה שלא כל מה שעשה נעשה למטרה ראויה. "אני מודה שחצי מהקומדיה שלי היא ילדותית לחלוטין". יומרנות וצדקנות  מעוררות התנגדות. סב"כ היה מודע לזה ומראש טרח לצאת בגילוי נאות ולהפגין מודעות עצמית.
  1. ריבוי סיבות ודוגמאות:
    לאורך כל הנאום של סב"כ יש לפחות שלוש דוגמאות או סיבות לבסס כל דבר שהוא מציין. כך למשל הוא מציג את הדוגמאות שבהן השתמש בדמויות שלו כדי לחשוף שנאה וגזענות.בוראט שעודד אנשים בפאב לשיר "לזרוק את היהודי לבאר", ברונו – הראה את הפוטנציאל ההרסני של הומופוביה, וקהילה מקומית בארה"ב שם גרם לתושבים להודות שהם אסלאמופבים. גם בסוף הנאום יש שימוש נוסף בטכניקה הזו:"אתם בארה"ב מאמינים בזכות לחיים, חירות ומרדף אחר האושר. אך היום אותן זכויות מאוימות ע"י קונספירציות, שקרים ושנאה. הרשו לי להציג מטרה אחרת לחברה, חברה בה אנשים לא מטורגטים, לא מוטרדים ולא נרצחים בגלל מי שהם, מאיפה הם באים, את מי הם אוהבים או איך שהם מתפללים."

למה ריבוי סיבות ודוגמאות כל-כך חשוב?

א. תדמיתית, זה מוסיף נפח וחשיבות למסר. אם יש לכם מספר דוגמאות או ביטויים למה שאתם מציגים, זה נשמע יותר רציני, מעמיק ומשכנע. לא סתם פוליטיקאים, מרצים וקומיקאים משתמשים בטכניקה הזו.
ב. זה מאפשר לכל אחד למצוא משהו שהוא מתחבר אליו – אולי לא השתכנעתי מהדוגמה הראשונה והשנייה, אבל הדוגמה השלישית ממש קנתה אותי.
ג. תמצאו אתם סיבה שלישית – זה ישרת אותכם היטב.

  1. מיקרו-מאקרו – מפרט אל הכלל:
    סב"כ מקפיד לא לדבר רק ברמת האנקדוטות, הוא מסביר בבהירות את הנזק הנגרם: "עידן ההגיון מסתיים וידע וקונצנזוס מדעי מבוטל , פשעי שנאה נפוצים יותר ויותר ע"י מכונת התעמולה הגדולה בהסטוריה."

חשבו מהי ההשפעה הגדולה ביותר ומהו המסר העמוק הנגזר מהדוגמאות והסיפורים שאתם מציגים.

  1. שימוש בפרטים רלוונטיים וידועים להקניית חשיבות העניין:
    א. "באמצעות טוויטר הפיץ הנשיא טראמפ קונספירציות יותר מ-1700 פעמים ל -67 מיליון עוקבים."
    ב. "קל יותר לסוכנויות ביון זרות לחבל בבחירות שלנו."
    ג."קל יותר למיאמנר לבצע טבח עם נגד בני הרוהינגה."
    כל אלו עניינים אקטואליים וידועים.המחישו את ההשפעה על ידי שימוש בדוגמאות אקטואליות, מוכרות ורלוונטיות.
  2. למה דווקא עכשיו?
    סב"כ מציג את החשש הקיים שיעשה נסיון לחבל בבחירות באנגליה ובארה"ב כמו גם ופרישה רשמית של ארה"ב מהסכם פריז. המשמעות – איום על הדמוקרטיה ואיום על כדור הארץ.

מה ליישם? טעות נפוצה היא לעסוק רק בעבר ולא לקשר את הנושא של הנאום שלנו להווה ולעתיד. דרך טובה לחדד את המסר תהיה לשאול – למה הנושא הזה חשוב במיוחד היום? 

  1. ניתוח עומק ולא סיסמאות ריקות:
    סב"כ מנתח את הבעיה המובנית בשיטת העבודה של חברות המדיה: התמריץ  הכלכלי להגדלת רווחים מעודד הפצה של שקרים ושנאה שמייצרת מעורבות. מעבר לכך שתמיד עדיף ניתוח עומק על פני הצהרות חסרות ביסוס,  הניתוח הזה מאפשר לו להציג את המורכבות של העניין– וכפועל יוצא את הצורך בנקיטת פעולה דרסטית ולא שגרתית.
  2. קריאה קונקטרטית לפעולה:
    טעות נפוצה החוזרת במחאות היא קריאה כללית "לעשות משהו". כמו להאחרונה בהפגנות בארה"ב בעד רגולציה על אחזקת כלי נשק. בנאום הזה, סב"כ מציע צעדים קונקרטים: החלת נורמות ואתיקה עיתונאית; חיוב של בדיקת עובדות טרם פרסום של מודעות פוליטיות; השהייה של הפצת סרטונים בכדי לא לאפשר סרטונים אלימים לעלות לרשת.

ודאו שאתם מציגים קריאה קונקרטית לפעולה. תמיד העדיפו פעולות הגיוניות שניתן לבצע.

  1. יצירת מכנה משותף:
    בשיטה הזו אנו למעשה אומרים – אם תסכימו איתי על א', מן הסתם גם תסכימו איתי גם על ב.
    סב"כ משתמש בשיטה זו על ידי כך שהוא למעשה רק מבקש את המובן מאליו, הנורמה הקיימת בכל חברה ובכל תעשייה: "בכל תעשייה אחרת חברה תהיה אחראית על מוצר מקולקל, כמו למשל ריקול ברכב. בכל תעשייה אחרת אפשר לתבוע אותך על רשלנות."

כאשר אתם מבקשים לשנות את הסטטוס קוו, חפשו דוגמה שבה השינוי הזה כבר קיים והסבירו למה מדובר למעשה באותו הגיון.
כך, למשל, אם הייתי מבקש לחוקק חוק שידרוש רשיון להורות (כלומר, רשיון ממשלתי להוליד ילדים), הייתי מבהיר שכבר היום יש קונצנזוס שאנשים שכל מי שבאים במגע משמעותי עם ילדים, מחוייבים לעבור הכשרה וסינון. אם הדבר נכון לגבי מורות, פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות, האם לא נכון להחיל את הסינון וההכשרה על מי שמשפיע על ילדים יותר מכל אלה גם יחד?

דילוג לתוכן