בפרקים הקודמים של נואמות מפורסמות הלכנו רחוק מהבית, לאנגליה, ארה"ב, ואפילו ניו זילנד. הפעם אנחנו נשארים קרוב, ומדברים על הנואמת המפורסמת שלנו, ראשת הממשלה לשעבר גולדה מאיר. ב-17 למרץ 1969, לפני 52 שנים בדיוק, נבחרה מאיר להיות ראשת הממשלה של ישראל, רק האישה השלישית בעולם להיבחר לתפקיד הנהגה בסדר הגודל הזה. מאיר הנהיגה את המדינה באחת מתקופותיה הקשות ביותר, בזמן מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, אשר הובילה להתפטרותה מהתפקיד. מאיר הייתה דמות קונטרוברסלית בתקופתה והפופולריות שלה ירדה עם השנים, אך היא ממשיכה להיות אחת מראשי הממשלה בעלי הרטוריקה המרשימה והמיוחדת ביותר בהיסטוריה ישראלית.
התמודדות עם השאלות הקשות: בניגוד לרוב הפוליטיקאיות ופוליטיקאים (ואפילו כמה אשר קיבלו פרק בסדרה זו ממש), מאיר עונה לשאלות ששואלים אותה. פוליטיקאים רבים נותנים להתחמק משאלות בצורה זו או אחרת: הם עונים תשובות שמתחמקות מאמירות קונטרוברסליות, מנווטים את התשובה למקום בו הם יכולים להחמיא לעצמם, או פשוט עונים בצורה הדומה ביותר לתשובות שהוכנו על ידי כותבי הנאומים שלהם. זהו מחזה נדיר לראות פוליטיקאי שעונה "כן" או "לא" ישיר לשאלות, ומאיר היא פוליטיקאית נדירה שלא מפחדת להיות ישירה בדבריה. אנו יכולים לראות אותה עושה זו בקטע הבא, בו היא נשאלת על התפקיד שצריך להיות לכוחות הגדולים במזרח התיכון, ובקטע הזה (מאותו הראיון) בו היא נשאלת על האם היא מפחדת שממשל ניקסון ישנה את המדיניות שלו בהקשר של ישראל.
איטיות ומחשבה: היכולת של מאיר לענות על שאלות קשות מגיעה לידי ביטוי גם ברטוריקה שלה. סגנון הדיבור של מאיר איטי ורגוע. היא אינה משתמשת בתנועות ידיים להדגשה, ואינה נוטה להרים את הקול. הדיבור האיטי של מאיר לא נובע מנסיון ליצור פאתוס ודרמה, אלא ממחשבה אמיתית על המילים שיוצאות לה מהפה. מאיר מקדישה מחשבה כנה לשאלות שהיא נשאלת ולתשובות שלה, ולכן היא עושה פאוזות בין משפטים ומילים כדי לנסח את מה היא רוצה להגיד בצורה טובה. מאיר לא קופצת לענות על שאלה ברגע שהיא נשאלת, כדי לייצר תחושה של בטחון או שליטה, אלא לוקחת כמה רגעים כדי לחשוב על התשובה שלה. בקטע הבא, מאיר נשאלת האם היא חושבת "שהזמן הוא לצידם (הערבים), לא משנה מה תעשו?". מאיר מתחילה לענות ומיד עוצרת ושואלת את המנחה שאלה מבהירה: "מדוע?". היא לא מפחדת לעצור ולקבל עוד מידע לפני שהיא עונה, ואחרי תשובת המנחה, היא יכולה לענות עם תשובה אופטימית וניואנסית: "אתה רוצה שאאמין שדברים לעולם לא ישתנו. שהם ימשיכו לירות ולהרוג. אתה רוצה שאאמין שלדור אחרי דור של אנשים צעירים במדינות הערביות לא יהיה שום אידיאל אחר חוץ מלהרוג יהודים? אני לא מאמינה".
לסיכום, הרטוריקה של מאיר היא איטית ומחושבת, אך גם חדה וחסרת התמהמהות. מאיר לא מפחדת להתמודד עם שאלות קשות, ולחשוב לעומק על כל דבר שהיא אומרת. למרות כהונתה הקצרה היא ממשיכה להוות דוגמה לפוליטיקאים בני זמננו, ואנו רק יכולים לקוות שהם ילמדו ממנה משהו.
צפו בפרקים נוספים שלנו מסדרת נואמות מפורסמות: