יום ההקשבה הבינלאומי

היום מציינים ברחבי העולם את יום ההקשבה הבינלאומי.

לכאורה, ויכוח ועמידה מול קהל הם בעיקר עניין של דיבור, אבל האמת היא שהקשבה היא חלק מהותי בשכנוע– אולי החלק החשוב ביותר.

כמה פעמים יצא לכם לראות ויכוח שנוצר פשוט כי שני הצדדים לא הקשיבו זה לזה? זו יכולה להיות אחת החוויות המתסכלות: אנשים שמתווכחים בקולי קולות, מתעצבנים, ובעצם אין ביניהם בכלל אי-הסכמה!

האמת היא שמצבים כאלה הם נפוצים יותר ממה שאנחנו חושבים. ניקח לרגע את דוגמא מחיי היומיום: ויכוח בין הורים על מי ייקח את הילד לחוג מחר. האבא אומר שמחר הוא לא יכול, והאמא אומרת בתגובה שהם צריכים לחלוק בנטל בצורה שווה. זה מצב שבו שתי האמירות יכולות להיות נכונות: באופן כללי שניהם מסכימים שהנטל צריך להיות מחולק בשווה, אבל באופן ספציפי מחר אין לו אפשרות להסיע את הילד. ויכוח שבו כל צד יחזיק בטיעון שלו כנראה לא יוביל לשום מקום.

אפשר לראות את אותו דבר ברמה של דיונים אקטואליים, נניח בין סוציאליזם לקפיטליזם: צד אחד טוען שמצב שבו חלק מהאנשים מרוויחים מיליונים ואחרים לא מצליחים לסגור את החודש הוא לא צודק, והצד השני טוען שרק כך אפשר לתמרץ אנשים ולהגדיל את הצמיחה. אם נקשיב טוב לרגע, נשים לב ששני הצדדים לא באמת מדברים על אותו דבר – שני הדברים האלה יכולים להיות נכונים, והאחד לא סותר את השני. במצב הזה, אם הסוציאליסט רוצה לשכנע את הקפיטליסט הוא צריך להסביר למה דווקא סיוע לשכבות החלשות הוא מה שיגדיל את הצמיחה; ואם הקפיטליסט רוצה לשכנע את הסוציאליסט, הוא צריך להסביר שצמיחה היא הדרך הטובה ביותר לפתור עוני בטווח הארוך. בכל מקרה, שכנוע אפקטיבי יכול להגיע רק מתוך הקשבה לצד השני והבנה של הערכים והדאגות שלו.

יותר מזה – אנשים גם נוטים יותר להשתכנע כשהם מרגישים שהצד השני מקשיב להם ומכבד אותם, ולא בא רק במטרה להוכיח שהם טועים. טכניקה אחת שאפשר להשתמש בה היא "אם הבנתי נכון" – לשקף לצד השני חזרה תמצית של העמדה שלו, כדי לוודא שאנחנו באמת מבינים זה את זה ומדברים על אותו דבר.

אחד מהכלים המרכזיים שאנחנו מלמדים בדיבייט הוא מה שנקרא "קלאש" – היכולת לזהות נקודות מחלוקת, ומה איננו במחלוקת. ברגע שנבין איך לזהות נקודות מחלוקת בצורה פשוטה ומהירה, נמצא שאנחנו מתווכחים פחות ומקשיבים יותר – ושהוויכוחים שאנחנו כן מנהלים מסתיימים לעתים הרבה יותר קרובות בהסכמות או בשינוי דעה.