הרטוריקה של הבלוג

היום מציינים ברחבי העולם את יום ההקשבה הבינלאומי. לכאורה, ויכוח ועמידה מול קהל הם בעיקר עניין של דיבור, אבל האמת היא שהקשבה היא חלק מהותי

כולנו מכירים את זה. אנחנו נמצאים בסביבה חדשה – מסיבה, שיעור באוניברסיטה, כנס עסקי או אקדמי– ולא יודעים איך לפתוח בשיחה עם האנשים שלידנו. מסביבנו

במאמר הקודם, דיברנו על התמודדות עם קהל אדיש. כזה שלא משתף פעולה. הפעם נדבר על קהל קשה לא פחות, קהל עוין – כזה שבאופן אקטיבי

כל מי שעמד אי פעם על במה או דיבר מול קבוצת אנשים, חולם על קהל שמשתף פעולה: כזה שמתלהב, שמהנהן במקומות הנכונים, שצוחק מכל הבדיחות

לדבר כולם יכולים, אבל מה הסוד כדי לגרום למי ששומע אותנו להשתכנע במה שאנחנו אומרים? לא תאמינו, אבל יש כמה דרכים פשוטות ויעילות כדי להעביר

בפרקים הקודמים של נואמות מפורסמות הלכנו רחוק מהבית, לאנגליה, ארה"ב, ואפילו ניו זילנד. הפעם אנחנו נשארים קרוב, ומדברים על הנואמת המפורסמת שלנו, ראשת הממשלה לשעבר